אני אתחיל בהצעה, את המאמר כדאי ומומלץ לקרוא באווירה של רצינות תהומית משולבת בקריצה הומוריסטית.
מי מאיתנו לא חווה לחץ בחייו, כל אחד ואחת והיכן שהלחץ בא לידי ביטוי אצלם, באישי, בזוגי במקצועי ובכל תחום שעולה על רוחכם.
מה טיבו ומטרתו של הלחץ? הלחץ הוא בדרך כלל תחושה לא נעימה, תחושה של בהילות פנימית שמפעילה או משתקת את בעליה, תלוי מי פוגש בה.
חלקנו סיפרנו לעצמנו שהוא משרת אותנו ואנחנו אפילו אוהבים אותו במצבים מסוימים.
בעבר כאשר העולם היה פחות מטורף ומפותח (הכוונה מזמן מזמן) והיינו מתקשרים עם האחר בשיחה אמיתית פנים מול פנים כי לא היתה דרך אחרת (כן ממש מזמן), היה מה שידוע כאינסטיקנט הישרדותי אשר התריע כאשר חשנו או הבנו שאנחנו בסכנה, במצב הזה הגוף שלנו היה נכנס למצב של Fight Or Flight הכוונה: להילחם או לברוח וזאת כדי לצאת מהמצב המסוכן שבו אנחנו נמצאים.
היום העולם מלא גירויים, מפותח, עם תחרות מתמדת בכל התחומים, אותו אינסטיקט בסיסי שהיה שמור רק למצבים מאוד מסויימים שלח זרועות והתפתח להתנהגות שמאפיינת אנשים, אוכלוסיות ואף מדינות. הלחץ או הסטרס (Stress) מקיף אותנו ונמצא בגופינו אצל כל אחד ברמה כזו או אחרת.
נשים וגברים כאחד יכולים לחוש לחץ רב אם מעצמם או מהסביבה כאשר הן מתבגרים.
מי מאיתנו לא נכנס ללחץ כאשר הוא מסתכל במראה? (המאמר הוא לאלו המסתכלים על עצמם בראי), אם צריך להצמיד ל"תסמונת" הזו גיל, אומר שזה לרב קורה באזור סוף שנות השלושים בואכה ארבעים, (זה יכול לקרות אף קודם) כאשר מתחילים לראות סימנים לבאות ומתחילה לחלחל ההבנה שכנראה לא נהיה צעירים לנצח. בשלב הזה מתחילים לראות בבירור כתמי פיגמנטציה (כן הנמשים הם לא בדיוק כבר נמשים, יותר לכיוון נמש אחד גדול), קמטוטים ליד העיניים או קמטי הבעה ברורים יותר לצד הפה ובמצח
אחרי שהתבוננו במראה ונכנסנו ללחץ, מה קורה עכשיו?
מנסיון יש כמה סוגים של התמודדויות עם המצב שגם מעיד על סוג האישיות של אותו אדם וההתמודדות שלו עם מצבים אחרים בחיים.
יש את אלו שחווים לחץ רגעי, הגילוי הראשון של: "אוי זה לא נראה לי היה פה קודם", "הקמט הזה הוא חדש ולא ממש זכור לי מתי הוא התגנב לפנים שלי", ואז התגובה במקרה הספציפי זה לכל המחשבות שרצות היא: "נו טוב מתבגרים, מה אפשר לעשות? נחייך ונמשיך הלאה.." לרב אלו אנשים שלא משתמשים, התשמשו או ישתמשו בקוסמטיקה במהלך חייהם והמשפט המנצח שלהם הוא: "הרווחתי אותם ביושר" (את הקמטים כמובן), אין בכך פסול, אבל בינינו כולנו הרווחנו אותם ביושר זה לא אומר שצריך להיראות כמו צל דהוי של עצמנו שמגיעים לגיל שהם מופיעים.
אחרים יגיבו לאותו מצב בלחץ על גבול ההסיטריה (הפנימית), במיוחד אם מישהו קרוב הוא זה שהפנה את תשומת ליבם לזה שהן לא נראים בדיוק כמו בעבר… הם יחפשו פתרונות מהירים להתדרדרות הדרגתית, נשים לרב תבואנה בהכרזה שהן רוצות עכשיו את הטיפול שיפתור להן את זה ואם זה לא יעשה את העבודה אז הן הולכות ומזריקות בוטוקס רק כדי לא לראות במראה את מה שהן חרדות מפניו! הן ישקיעו אלפי שקלים שלפעמים אין להן כדי להוריד את מפלס הלחץ מול המראה בבוקר, מה שיגרום ללחץ כלכלי שעלול להביא קמטים נוספים, כן מעגל בלתי נגמר של רדיפה אחר הבלתי מושג.
אז אחרי שתיארתי את שני מצבי הקיצון של הלחץ (האחד מתאר סוג של עצלנות וגם השני עצלנות של אנשים שלא רוצים שידעו שהם עצלנים) יש את פיתרון האמצע, המאוזן והנעים שאליו אנחנו שואפים.
קמנו בבוקר, הסתכלנו במראה ,התבוננו בפנים, פנינו לארון שנמצא באמבטיה, מרחנו עלינו מספר שכבות של קרמים, בין לבין נשמנו, חייכנו לעצמנו, אמרנו מילים טובות לעצמנו ולשאר באי הבית, מרחנו בסוף שכבה נדיבה של קרם הגנה וקבענו טיפול פנים לשבוע הבא.
בואו נעבוד עם מה שיש ולא נגדו, כך נקטין את רמת הסטרס בנפש ובעור וגם אנחנו וגם אהובינו יודו לנו על כך כי, כשאנחנו מרגישים טוב לכולם טוב!
אז מה אתם בוחרים?
