לאורך חיי מצאתי את עצמי נפגעת או נעלבת. לרב זה הרגיש כמו כאב צורב בנשמה ואם לרדת לפרטים אז זה הרגיש יותר כמו גל חום מטורף ששוטף אותי ביחד עם כאב בטן מפתיע ותחושה שכל מה שבא לי עכשיו זה לתת לדמעות לזלוג ולרחם על עצמי ששוב זה קורה לי.
מכירים את האנשים שאומרים מה שעולה להם ללא פילטרים בשם "הכנות" או בשם האמיתיות. סליחה חברים, לפגוע באדם אחר/להגיד לו משהו שהוא לא שאל לגביו ולתת את דעתכם זה לא כנות, זה אכזריות לשמה, וכדאי שמישהו יגיד את זה בקול רם.
טיפ: לרב אלו אנשים שהמילה טאקט זרה להם. אני כולי בעד אמת ואותנטיות אבל אם אף אחד לא שאל מדוע אתם עונים?
עם השנים גיבשתי דרכי התמודדות שונות עם העלבון, למשל, יכולתי להיעלב אבל לא הייתי חייבת להראות שנעלבתי. בלעתי את העלבון יפה יפה ובלילה שאף אחד לא ראה ולא שמע אני יכולתי לבכות כאוות נפשי (קיבלתי גם אישור מהמטפלת שלי), כך אף אחד לא ידע ולא יחשוב שלא התבגרתי ושהדרך שלי לפרוק כאב הוא דרך בכי מר.
כמה אנשים מקבלים את העובדה שהבכי הוא דרך ביטוי לגיטימית בחיים? הרי בכי שייך לתינוקות, ילדים או למצבים ממש עצובים בחיים. בכי לא פותר דבר, הלא בשביל זה יש לנו מילים לא?
הדרך שהכי רציתי לאמץ לעצמי היא האמירה שעלבון זו בחירה! לא יכולה להגיד שהצלחתי באימוץ הזה, כי אם זו בחירה למה אני בוחרת להעלב שוב ושוב. זאת לא נשמעת לי אופציה חכמה במיוחד.
החלום הוא שאנשים יגידו מה שהם רוצים (כמו שהם תמיד עושים) ואני אחליט איך אני מגיבה על זה. אפשר: להתעלם, לענות בלקוניות, להעביר את זה הלאה, לחייך, או כמו בהרבה מקרים פשוט להעלב. עוד לפני שהמח שלי הבין שנעלבתי הגוף שלי ספג את העלבון והעביר את המסר מיידית אליו על מנת שכל הגוף ישתתף בחגיגה ..ואז… מגיעה התגובה האוטומטית שבהחלט לא משרתת לא אותי ולא את המצב. שלום אגו, שמחה שהרמת את ראשך , כנראה שיש פה הכנה לפעולה או כמו שאני אומרת "עצרי ת ה ל י ך לפנייך"
בתקופה שלפני שנכנסתי להריון, עליתי במשקל, כל הסובבים אותי ידעו שהתחתנתי, וכאנשים טובים במדינתנו, יש כמעט מחוייבות להיכנס לשחלות של האישה. כל סימן הכי קטן שיכול להעיד על כך שאישה היא בהריון נותן לסביבה את הלגיטימציה להוציא משפטים כמו : "אז מתבשל לך שם משהו", "אז אתם עובדים על הזה", יש חיטוטים בנוסח הפוך כמו "את רוצה ילדים?", ויש את הישירים "את בהריון? "כן, כאילו הבטן שלי היא נחלת הכלל ואין לי את הזכות לשמור על הסכם הסודיות הלא כתוב שאומר : לפחות שלושה חודשים מהרגע שהזרע הפרה את הביצית לא מספרים לאף אחד.
אלה היו ימים רצופי בחירה שלי להיעלב והתחלתי לייצר כל מיני דרכי התמודדות , התשובה הראשונה שהחלטתי שאני אומרת במצבים מסוג זה : "את בהריון? לא אני סתם שמנה"- דממה בחדר, כן שאלתם אז אם התשובה לא מוצאת חן בעיניכם תחשבו בפעם הבאה לפני שאתם מתעניינים בנושא כה אישי .
אחרי זה אמרתי לעצמי, למה אם מעליבים אותי אני צריכה להעליב בחזרה? אני אנסה את התשובה האמיתית , "את בהריון? (הרבה פעמים היו פשוט מסתכלים לי לאזור של הרחם וידעתי מה הם חושבים) התשובה היתה "לא" והעברתי נושא, הבעיה היא כמובן ששואלים אותי את זה ואני כבר בהריון (אבל לא מעוניינת לשתף) – כן ההורים עדיין לא יודעים אז אני בטוח אגיד לכם קודם…
אופן התמודדות נוסף היה להשאיר את זה פתוח:" הלוואי, זה יקרה בזמן שלו" ,כל התשובות הללו כמובן לוו בתחושה של עלבון בלי שאף אחד ממש ידע, חוץ מהבן זוג שלי שכל פעם היה מקבל פירוט על מה אמרו היום וכמה אמרו את זה.
לבסוף הגעתי למצב שאומרים לי משהו ואני מיד הייתי אומרת , אני לא בהריון , הם היו מתנצלים ואני הייתי מוסיפה , זה בסדר אני כבר התרגלתי…מה שבעצם קרה שתחושת צריבת העלבון הצטמצמה לשבריר שניה, כלומר בחרתי להעלב אבל לממש מעט זמן , אני רואה את זה כהתקדמות ..מה לא..?
ההחלטה האחרונה שלקחתי בנושא העלבון היא בסוף זאת שעוזרת לי לוותר עליו, אני לא יודעת אם שמתם לב אבל עלבון בא משורש ע.ל.ב מה שאומר שעליבות ועלבון הם באים מאותו מקום, אם אני נעלבת אז אני יוצאת העלובה. במידה ומישהו מעוניין להעליב אותי או יוצא לו בטעות אז בי זה לא נוגע ! כי אני לא מוכנה להיות עלובה.
השבוע יום כיפור והגיע הזמן לנקות את עצמנו מכל העלבונות שצברנו בשנה האחרונה על מנת שלא נסחוב את העליבות לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה . תהיו טובים עם עצמכם ותסלחו לכל מי שפגע בכם ושיסלחו לכם אם פגעתם, ככה נוכל להתרומם לגבהים ולא לשכוח שזה גם מעולה לעור הפנים 🙂
קרן מצוות לאור (הדמויות בדויות, מבוסס בחלקו על מצבים אמיתיים)
