היום שאני כבר אישה בוגרת ופיתחתי ראיה מסוימת על החיים, אני מבינה מהניסיון שלי, מהכאבים שלי, מהפחדים שלי וגם מתוך החוויות הטובות שצברתי (לא הכל עגום ואפל תודה לאל) שכדי לגדול בעולמנו בקלות רבה יותר ובשקט פנימי יחסי אנחנו זקוקים לאהבה עצמית.
במידה ולא נולדנו איתה או לימדו אותנו אותה יש לזכור כי זוהי זכותנו הבסיסית מלידה ולכן במידה ואנחנו חסרים אותה יש להיכנס לתוך עצמנו ובעזרתו של העולם למצוא אותה.
כילדה הייתי … איך אמרו את זה אז בשנות ה 70-80, ילדה טובה. אני לא מערערת על העובדה שהייתי ילדה טובה ,אבל אני חושבת שכל הילדים הם טובים, כי אין ילד לא טוב יש ילד שלא טוב לו, לא?
מה שאני רוצה להדגיש שמעבר להיותי ילדה טובה, הייתי ילדה מרצה. כן, כזו שקולטת כל מה שהיא יכולה מהסביבה ומהדמויות הראשיות בחייה על מנת לגלות כיצד לקבל את האהבה הדרושה לה. אותה ילדה דאגה לעשות הכל "נכון". להיות כל כך "בסדר" שבמידה והיא טעתה ועשתה משהו שנחשב ללא בסדר, היא פחדה מההשלכות. מה ההשלכות? שלא יאהבו אותה!!!!
אז כן, היא זו אני וכן כאשר הייתי טועה או לא עומדת ברף הציפיות שהעמדתי לעצמי מול הסביבה מערך ההלקאה העצמית שלי היה נכנס לפעולה. אני לא צריכה או מעוניינת לפרט את המערך,עצם המילה הלקאה ומשמעותה יכול להעביר את התחושות שחשתי.
חיים של ילדה מרצה, נערה או אישה מרצה אינם חיים פשוטים .
נכון, של מי כן פשוטים? מה שכן רק על עצמי לספר ידעתי והמרדף הזה אחר האהבה של הסביבה לא היה מתרחש או יותר נכון היה לו פחות מקום בחיי לו רק היתה לי אהבה עצמית גדולה יותר. תחשבו על זה, מי שאוהב את עצמו לא מלקה את עצמו ללא רחם כאשר הוא שוכח משהו או טועה רחמנא לצלן, הוא מקבל לומד וסולח.
בגילאי העשרים המאוחרות בד בבד בעודי במסע חיפוש אחר השמחה הפנימית שלי (סיפור אחר) החל המסע לחיפוש האהבה העצמית. מודלים לחיקוי הנמצאים במעגל הקרוב לא ממש היו ועל כן התחלתי להתבונן על אחרים ולחפש כיצד הדבר הזה שכולנו כה רוצים נראה,לפחות בעיני.
ראיתי ביטויים שונים לאהבה עצמית, אך כל אחד ואחת מחפשים את ההגדרה שבעיניהם מתאימה לדבר. אצלי זה תמיד היה הרצון להרגיש בנח בתוך העור שלי, הגוף שלי, הבגדים שלי, המילים שאני בוחרת והיחס שלי לעצמי ולאחרים. בטוח יש פרמטרים נוספים אבל אלו הם העיקריים ואלה שמנחים אותי. מאחר ואני עדיין לא מרגישה שלמה ומדוייקת עד הסוף עם כל מה שציינתי אז עוד יש עבודה לפניי.
אחד הדברים שעשיתי לאורך הדרך שעזרו לי להתקרב לעצמי ולהתחיל ולו במעט לחבב את עצמי היה לפני שנים רבות, הכוונה לרבות היא ליותר מעשור לאחור. ואיך זה התחיל?
לפני כ 14 שנה לערך אמי שלחה אותי ,בעצת חברתה, לבחור צעיר ונחמד שהיה לו דוכן בגן העיר.בזמנו גרתי בקרבת מקום וזה היה נשמע לי כמו משהו שכדאי לבדוק. אתם כבר בטח יודעים את ההמשך, קניתי קרם לחות . לאחר תקופה אותו בחור צעיר עבר מן הדוכן לחנות ושם המשיך לפתח את השיטה שלו לטיפול בעור הפנים.
זה היה אורי, לימים אורי לאור. אורי ואני התיידדנו ואני הפכתי ללקוחה נלהבת שמורחת כל מה שהוא נותן לי. מה שמדהים היה שמעצם העובדה שמרחתי את השכבות באותה תקופה באדיקות ובמשמעת התחלתי להרגיש תחושות נעימות לגבי עצמי. השקעתי מספר דקות בבוקר ובערב שהיו שלי ולמעני והן גרמו לי הרגיש טוב עם עצמי. היום שלי לפתע היה נראה אחרת. עור הפנים שלי זהר וקרן וגם התחלתי לקרון מבפנים מה שגרם לי גם למוטיבציה להשיל ממני כמה קילוגרמים וכן לשנות את אופן הלבוש שלי דאז ואף לקשט את עצמי יותר.
כל זה הצביע על כך שרמת החיבוב העצמי שלי עלתה. הרצון להשקיע בעצמי הוא חלק אשר חיזק ומחזק את האהבה שלי לעצמי, כי במי אנחנו משקיעים בחיינו אם לא במי שאנחנו אוהבים!
כמובן שהמסע לא הסתיים שם, אלא רק התחיל ואף המשיך וממשיך אבל אני את השכבות לא עוזבת. אני יכולה להגיד בלב שלם כי זה היה חלק אחד חשוב בדרך שלי לגלות את האהבה שטמונה בי לעצמי. מי היה מאמין שבחירה של קרם לחות תהיה גם צעד ראשון לשינוי מסלול חיי דאז.
מעוניינים בתהליך משנה חיים ובעוד צעד לכיוון האהבה העצמית שלכם?
אנחנו כאן. צוות לאור.
